Archive Page 2

עו"ד אחד מהחבר'ה – עו"ד על שיווק ברשת….

עד אמצע העשור הנוכחי יכלו עורכי הדין, פרופסיה שמרנית הכבולה לכללים אתיים נוקשים, להסתפק באתר אינטרנט המספק אינפורמציה ופרטי התקשרות אודות המשרד ומתעדכן לעיתים רחוקות. ואז הגיעה מהפכת המדיה החברתית.. משמעות המהפכה היא שקהלי היעד של בעלי המקצוע בתחום השירותים, הנמצאים ברשתות החברתיות במספרים עצומים (ראה סקר דה מרקר 3.3 מיליון ישראלים בפייסבוק) מצפים מנותני שירותים ובכללם עורכי דין, להיות זמינים ונגישים, ולקיים נוכחות היכן שהם – הלקוחות הפוטנציאלים כבר נמצאים – בפלטפורמות המאפשרות שיחה ואינטראקציה – ברשתות החברתיות.

דרישת קהל היעד, והעובדה שהוא כבר נוכח ברשתות החברתיות, מחייבת את עורכי הדין להערכות מחודשת לפעולה ברשת.

מיצירותיה של המעצבת והאמנית הדיגיטאלית – מיכל סיקלאי

אז מה עושים? בשלב הראשון יש להפנים ולהיות מודע ליתרונות שבמעבר משידור חד צדדי לשיחה מתמשכת עם קהל היעד ולקוחות פוטנציאלים ברשת. בשלב השני יש להתחיל וליצור תשתית מתאימה בזירה מתאימה ברשת. בחירת הזירה המתאימה היא פונקציה של אופי הפלטפורמה (האם זה משרת את המוניטין?) והימצאות קהל היעד במידה המצדיקה השקעת משאבים, קיומה של תשתית טכנולוגית בסיסית המסוגלת לשרת את המטרות והיעדים.

קהל היעד של עורכי דין הוא רחב מאוד ולכן רוב הרשתות החברתיות מתאימות ליצירת נוכחות, פיתוח קשרים, יצירת אמון וביסוס מומחיות מקצועית. עם זאת, לכל פלטפורמה חברתית ברשת, יש אופי קצת שונה.

כך למשל, יהיה נכון להשתמש בtwitter ככלי ליצירת קשרים עם עורכי דין מעבר לים המתמחים בענף הספציפי שלך, ללמוד מהם על חידושים, להתעדכן, להתייעץ, לשתף בלינקים למאמרים ופסיקה חדשה בתחום.

linkedin אופי עסקי יותר, הפלטפורמה מתאימה לחיפוש עבודה ולגיוס עובדים חדשים, אבל גם להשתתפות בקבוצות מקצועיות ממוקדות, גלובאליות ולוקאליות, התורמות מאוד להעשרת הידע וההתפתחות המקצועית.

בfacebook נכון יהיה ליצור נוכחות המבליטה יותר את הפן האישי, לשקף תחביבים תחומי עניין ודעות, במטרה ליצור רושם כללי ואותנטי יותר איתו קהל היעד יכול להזדהות. בנוסף, בפייסבוק נכון יהיה גם להצטרף לעמודים עסקיים של עורכי דין אחרים וללמוד על מה הם מדברים, מי מדבר איתם? בשלב מתקדם, שמכירים היטב את הרשת החברתית, אפשר להקים עמוד עסקי למשרד.

כדאי להצטרף לקפה דמרקר זה המקום להיחשף לקהל גדול מאוד של אנשים – לקוחות וממליצים פוטנציאלים, לכתוב בלוג בתחום המקצועי, לצד השתתפות פעילה בקהילות השונות.

שיחה ומתן ערך מסף

בשלב השלישי יש להתחיל בשיחה (ורק לאחר שהוגדרו המטרות, היעדים והנושאים לשיחה) בהקשר זה חל השינוי המהותי ביותר, על התוכן המופץ ברשתות החברתיות להיות בעל ערך מוסף – תוכן שיש בו מעבר לאינטרס הכלכלי של המפרסם בטווח המיידי ועשוי לתרום ולחדש למתעניין גם אם לא רכש את המוצר בזה הרגע.

במתחם שיחה מעורב (עורכי דין ומי שאינם עורכי דין) ערך מוסף הוא תוכן אשר מספק למשתתפים הכוונה רלוונטית, מענה על שאלות משפטיות, סיוע באבחון ראשוני של בעיה משפטית, הפנייה למומחה בתחום ועוד . במדיה חברתית נוצרות קהילות, בדרך כלל יש בקהילה מקצוענים מתחומים שונים וכל אחד תורם מהידע שלו. עבודה חכמה מצד עו"ד במדיה חברתית היא להשתלב בקהילה המקוונת ולבסס את מעמדו כמומחה בשעת צורך, ובשאר הזמן להתנהג כאחד האדם ולא כבעל מקצוע, להשתתף בשיחה, להביע עמדה, לפרגן לחברים. למעשה מי שרוצה לבנות אמון לטווח ארוך צריך לקחת בחשבון שרוב הזמן (כלל ה 20-80) עליו להימנע מתוכן שיווקי שנועד לקדם את האג'נדה המסחרית שלו ולהבליט דווקא צדדים אישיים, אנושיים וחברתיים.

ההנחה היא שלקוח פוטנציאלי מרוצה היום, הופך לסוכן נאמן המפיץ הלאה את בשורת קיומך ברשת, ולקוח שלך לכשיזדקק בעתיד . נשמע מוכר? כן, העיקרון השיווקי שנהג עד כה לא השתנה, רק האמצעי , בעידן הדיגיטאלי "מפה לאוזן" זה ברשת…

על עורכי הדין להפנים כי הקמת תשתית במדיה חברתית, במטרה אחת – לשתול תכנים אינפורמטיביים מהאתר ומבלי לקיים שיחה סביב התוכן, לא תועיל ואף עלולה להזיק משום שתותיר את הנוכחות שהוקמה ברשת החברתית ריקה ושוממת מאדם ושיחה.


לא נכון יהיה להיות "דוחף תוכן" אגרסיבי שאין לו שום הקשר מלבד האינטרס השיווקי. צריך להבין שקהל היעד נחשף להרבה מאוד תוכן ועורך הדין הוא רק עוד אחד מבין רבים שמנסים למשוך את תשומת ליבו .לידע של עורך דין העוסק בנזיקין למשל, ערך רב למי שנפגע בתאונת דרכים וצריך סיוע עם הביטוח, לעומת זאת, סקירה של פסק הדין החדש שניתן בנושא בדרך כלל פחות מעניינת.. תוכן מקצועי בעל ערך מוסף הוא כזה שנחוץ למי שנחשף אליו בזמן ובמקום הנכון ולא כזה הנדחף אליו באופן מלאכותי.

תשתחרר ותהיה עו"ד אחד מהחבר'ה…

המעבר לזירות אינטראקטיביות, הוא במידה רבה המעבר לתקשורת אישית, קלילה וחושפנית יותר (הכול במידה כמובן). עורכי הדין הסובלים מתדמית רעה מאוד, ימצאו באפשרות הטכנולוגית לקדם עצמם בסגנון קצת פחות רשמי ומעונב, הזדמנות נדירה ליצור רושם ראשוני חיובי, המשקף את אישיותם ומומחיותם באופן ישיר ובמנותק מהמוניטין השלילי של כלל המקצוע. הכלי השיווקי העצמתי שעובד על חיבור רגשי עם הלקוח, לא יכול להתקיים במסגרת אתר אינטרנט אינפורמטיבי, הנתפס כמנוכר ובלתי נגיש.

יש לך עבודה ברשת …

לצד היתרונות (גם אלו שלא הזכרתי: תשתית ברשתות חברתיות היא זולה משמעותית מאתר יעילה בהפצה, ומהירה יותר בהגעת התוכן אל קהלי היעד כאשר היא מתופעלת באופן אפקטיבי ) יש גם עבודה: אם עד היום כל המאמצים השיווקיים שהשקעתם ברשת נעשו בפועל באמצעות מומחים חיצוניים (יח"צנים, בוני אתרים, מקדמי אתרים ואופטימיזטורים של תוצאות חיפוש בגוגל) הרי שבמדיה חברתית שהיא מדיה של שיחה ישירה כאמור, מטבע הדברים את מירב העבודה עליך לעשות בעצמך. איש SEO מתמצא בקידום אורגני, אבל לא מבין במשפט ולכן לא יכול לנהל עבורך שיחה מתמשכת עם קהל היעד ברשת ולהשיב עבורך על שאלות בתחום התמחותך.

מודעות פרסומת

מי אחראי לתוכן "בעייתי" שמעלים גולשים לעמוד החברה בפייסבוק?

האם מפעיל עמוד מסחרי ברשת חברתית נושא באחריות משפטית לתוכן המועלה מצד גולשים?


במה דברים אמורים? חברה מפעילה עמוד ברשת חברתית, בפייסבוק למשל, הדברים יוצאים מכלל שליטה והגולשים כותבים בעמוד דברי הסתה, לשון הרע או מעלים תכנים המפרים זכויות יוצרים. בהמשך, כנראה מסיבות תדמיתיות הקשורות עם מיתוס "רוח הרשת" – אותה אמונה רווחת לפיה הגולשים לא ישלימו עם מחיקה של תכנים שהעלו, ולכן עדיפה תמיד לכאורה, השארת התוכן הבעייתי (גם אם זה חושף את החברה לתביעה משפטית !!?) על פני הפגיעה בתדמיתה בשל מחיקת תוכן בניגוד "לרוח הרשת" (אמונה זמנית, שגויה ושברירית ברמה העסקית, היא תחלוף מיד עם הגשת התביעה המשמעותית הראשונה שתטיל אחריות על מפעיל עמוד של חברה מסחרית שלא מחק תוכן בעייתי) או בגלל פיקוח דל מצד המפעיל על העמוד והנעשה בו, לא נמחקים מצד המפעיל המסחרי התכנים הבעייתיים, או שנמחקים אך באיחור.

בנסיבות המתוארות לעיל, נשאלת השאלה: האם קמה אחריות משפטית לבעל עמוד ברשת חברתית בגין תכנים "בעייתיים" המועלים מצד הגולשים?

התשובה אינה חד משמעית. אין לנו עדיין הלכה או חקיקה ברורה אשר ניתן להסתמך עליה בהקשר של רשתות חברתיות, בטח לא כזו המורה לנו כיצד יש לנהוג בכל פלטפורמה, בכל תוכן, בכל מקרה. הפלטפורמות משנות/מחדשות מבחינה טכנולוגית כמעט מדי יום את האופן בו מתקיים השיח בין הגולשים, דבר המקשה מאוד על קביעת הלכה משפטית חד משמעית לעניין האחריות.

ועם זאת, אי הוודאות המשפטית אינה פועלת בהכרח לטובתו של הגורם המסחרי הנוכח במדיה חברתית ואין בכך כדי להעניק לו פטור מלא וזכות להתנהל בצורה לא מושכלת. באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט, כבר חויבו בעלי פלטפורמות כאלו ואחרים באחריות בשל פעילות גולשים, לאחר שנמצא כי בעלי הפלטפורמה לא הפעילו מדיניות נכונה של איתור וטיפול בבעיות שונות המתעוררות עקב השיח היום יומי המתנהל במתחם. דוגמא קיצונית לכך היתה במקרה של בושמיץ נ' אהרונוביץ, שם דובר בלשון הרע בפורום של תפוז, כנגד וטרינר אשר במסגרת עיסוקיו היה פעיל גם בחוות גידול קופים לצורכי מחקר רפואי.בפרשת בושמיץ קבע בית המשפט כי הנתבעת – מנהלת הפורום באותה עת, התנהלה ברשלנות כשלא מנעה התקפות העולות כדי לשון הרע נגד הוטרינר ואף סייעה להן בכך שנמנעה מלמחוק את התגובות המשמיצות משך תקופה מסויימת.

עו"ד יורם ליכטנשטייןמומחה לדיני אינטרנט מסכם: "למעשה אפשר להסיק מפסק הדין בעניין בושמיץ, שעצם מיקומה של הפלטפורמה ואופן הפעלתו של השירות המסחרי המאפשר לגולשים להתבטא ברשתות חברתיות או בצורה אחרת, אינו משנה. אחריות בעל הפלטפורמה נשארה אחת: להתנהל בצורה נכונה ולא רשלנית, ולטפל בכל בעיה תוך זמן סביר ממועד היווצרותה. אחרת, קיים סיכון. כפי שעסקים לא מקוונים חייבים לפעול בזהירות, כך גם פעילות מקוונת חבה לפחות באותה מידה של אחריות ניהולית" .

 

באותו אופן, ישנה ככל הנראה גם חובה לקבוע מדיניות וחובת זהירות להתנהלות חוקית ואתית ברשתות . במאמרו "רשתות חברתיות – זירה חדשה להתמודדות משפטית" (לינק למאמר המלא) כותב ד"ר יובל קרניאל בין היתר כך:

" חובת הזהירות של הדירקטוריון מחייבת אותו היום להבטיח שיש בחברה כללים ונהלים מקצועיים בתחומים אלה. כאשר יגיע המחדל או התביעה המשפטית ישאלו את ההנהלה ואת הדירקטוריון איך זה שלא נתתם דעתכם על הסיכונים הגלומים בפעילות ברשתות החברתיות. המינימום שניתן לעשות הוא לגבש נהלים ומדיניות להתנהלות חוקית ואתית ברשתות ולפעול להטמעת התהליך בקרב העובדים. יש כאן לפחות בסיס לטענה שהם נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הנזק".

בבואנו כגורם מסחרי לשקול את ההתנהלות היום יומית ברשת מול הגולשים, עלינו לקחת בחשבון גם את ההיגיון הכלכלי לפיו החברה היא בעלת הכיס העמוק וככזו יש לה את המשאבים להתמודד עם עבריינות במתחם אותו היא מפעילה. בנוסף, היא תמיד מזוהה עם הפעילות והמתחם, יש למי לבוא בטענות, בעוד שהגולש/מעלה התוכן הבעייתי, הוא במקרים רבים אנונימי…

המינימום הנדרש מדיניות להתנהלות במדיה חברתית –social media policy

ניתן לסכם ולומר כי, למרות הוואקום המשפטי היחסי, הגורם המסחרי לא פטור מהאחריות המשפטית לנעשה מצד הגולשים במתחם השיח אותו הוא מנהל ברשתות חברתיות, בוודאי לא באופן גורף המאפשר לו להתעלם בכל מקרה, מכל תוכן בעייתי או מפר זכויות המועלה מצד גולשים. על מפעיל עמוד מסחרי ברשתות חברתיות קיימת החובה שלא להתרשל בהתנהלותו במידה אשר עלולה להוביל לפגיעה באחר, ומכאן נגזרת גם החובה הפרקטית של המפעיל למחוק תכנים לא הולמים ו/או כאלו הפוגעים בזכויות יוצרים (או לא לפרסמם/להעלותם לכתחילה, לעמוד החברה ברשת ).

מהי התנהלות זהירה ומושכלת ברשת? מהו המינימום הנדרש מצד בעל עמוד מסחרי ברשת חברתית לקיומה של חובת הזהירות הכללית והספציפית שלא להתרשל?  התחלה טובה תהיה בנקיטת הצעדים הבאים:

1. הגדרת גבולות השיח, איכות וכשירות התכנים : תקנון/דיסקליימר/מדיניות ב"טאב" קבוע בתוך העמוד המסחרי ברשת החברתית, הנושא את השם "תקנון שיחה".

2. "משפט מונע": ניטור רציף של השיחה והפעילות בעמוד, זיהוי ואיתור של שיח/תוכן אשר עלול ליצור לחברה בעיה משפטית או תדמיתית (במקרה כזה ההמלצה היא למחוק את התוכן הבעייתי).

 

legal netwatch

שיווק עורכי דין ברשת – כבר לא מילה גסה

מאת: עורכי הדין סער סיקלאי וזהר פישר

פורסם במקור בגליון 90 (דצמבר 2010) של "הלשכה" בטאון לשכת עורכי הדין – הועד מחוזי ירושלים, בעריכת עו"ד חיים שיבי.

 

לחץ על התמונה להגדלה וקריאה

 


האם מבחינה אתית רשאי עו"ד לעשות שימוש בראיות ש'דג' ברשתות חברתיות?

מאת: סער סיקלאי,  עו"ד – טכנולוגיה, אינטרנט,  ורשתות חברתיות

אנו מדברים על סיטואציה אשר אינה בניגוד לדיני הגנת הפרטיות לכאורה, ובה המידע הושג כדין, במסגרת חברות וירטואלית, בסריקה לגיטימית של מנועי חיפוש, או בפרופילים פומביים פתוחים לצפייה בפני כל דורש. רבים יאמרו ובצדק, שאדם צריך לקחת אחריות על מה שיוצא מפיו ברשת כשם שהוא עושה זאת בכל מקום אחר, ובכלל ספק אם בעידן המדיה החברתית ישנה לאדם ציפייה לפרטיות ברשת, עליה הוא יכול להסתמך במובן המשפטי של המושגים 'ציפייה' ו -'הסתמכות.

אז אולי יש היגיון בשימוש במידע, ויתכן גם שאין כל מניעה חוקית, אבל אתיקה היא עניין שבמוסר, היא לא עוסקת בהסדרים פרקטיים, אלא בנורמות, ברצוי וראוי. ועל אף האמור, בסופו של דיון פילוסופי, גם האתיקה משתקפת בכללים, אז, 'דייג' ראיות ברשת מצד עורכי דין הוא אתי? לשכת עורכי הדין של ניו יורק, למשל השיבה לשאלה בחיוב וקבעה שכן, ואולי בגלל שאין לה ברירה, זו לא שאלה תיאורטית הנידונה בחלל ריק. התופעה של 'דייג' ראיות רווחת, אנשים מדברים על הכול ברשת, וזה כולל חשיפת פרטים אינטימיים, מיקום, ופרטים שבבוא היום עשויים לשמש כראיות נגדם בבית המשפט.

סקר חדש שפורסם בארה"ב מדווח שבבתי הדין לענייני משפחה ישנה עלייה דרמתית בשימוש בראיות שהושגו ברשתות חברתיות, ולאחרונה אף קבע בית המשפט בניו יורק כי: בתביעת נזיקין בה טוען תובע לפגיעות גוף, הוא מוותר על כל ציפייה לפרטיות, ולכן חייב לאפשר גישה ולחשוף בפני הנתבע ובית המשפט את פעילותו ברשתות חברתיות.

אולם לעומת העמדה לפיה אין כלל פרטיות ברשת, ישנם רבים שחשים שהמעשה לא ראוי מבחינת היותו נוגד את 'רוח הרשת' ומהותה כזירת ביטוי חופשית, אשר בה אדם יכול להתבטא מבלי לחשוש שיעשה בתכנים שימוש מפליל או מזיק נגדו בעתיד. אם תרצו, מעין חיסיון המגן על מידע מהעולם הווירטואלי מפני זליגה ושימוש לרעה בעולם הפיסי. גישה זו אומצה באופן חלקי על ידי לשכת עורכי הדין של פילדלפיה אשר קבעה כי עו"ד אינו רשאי להתחזות ברשתות חברתיות על מנת להשיג מידע. בדומה, המחוקק הגרמני קיבל לאחרונה הצעת חוק האוסרת על מעסיקים לחפש מידע אודות מועמדים פוטנציאלים ברשתות חברתיות.

ומה קובעים הכללים האתיים אצלנו בישראל? לשכת עורכי הדין וועדת האתיקה טרם נתנו דעתם בשאלה הספציפית – האם מבחינה אתית רשאים עורכי דין המייצגים צד בהליך משפטי אזרחי, לעשות שימוש בראיות אליהן נחשפו ברשתות חברתיות. במציאות בה מאות אלפי ישראלים וביניהם גם אלפי עורכי דין מקיימים נוכחות פעילה במדיה חברתית, זה בוודאי כבר קורה ומן הסתם עוד יתעצם ויהפוך לעניין שבשגרה.

בבואה להכריע בסוגיה, על לשכת עורכי הדין להביא בחשבון את העובדה שבישראל הפרטיות היא בעלת מעמד חוקתי, ומנויה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, חוק הגנת הפרטיות שלנו קובע בסעיף 1 לחוק כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו", ובהמשך בסעיף 2 לחוק הקובע פגיעה בפרטיות מהי, אסר המחוקק בין היתר על "בילוש או התחקות אחרי אדם" (בילוש/התחקות = דייג? לשיטתי כן). הפרטיות היא נגזרת של הגדרת המתחם כ'רשות היחיד' במובחן מפומבי/ציבורי, בו הפרט אינו זכאי לפרטיות.

לאור דיני הפרטיות בישראל, הקובעים גם במפורש כי ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות אינן קבילות בבית המשפט (ראה סעיף 32 לחוק), יש לשיטתי לסייג היתר אתי (אם וככל שיינתן כזה) לשימוש במידע שהושג ברשת כראיה, למידע אשר הושג בפלטפורמות פומביות הפתוחות בפני כולי עלמא (גוגל או טוויטר למשל) בלבד. ויש לאסור שימוש במידע שהושג ברשתות חברתיות כמו פייסבוק למשל, בהן הצפייה במידע מתאפשרת רק למי שאישרנו לו חברות ( "מעגל הסכמה מפורשת") עובדה המצביעה על כוונה להסתיר את המידע מאחרים אשר אינם במעגל ההסכמה, ומלמדת על היותה של הזירה מוגנת בדיני הפרטיות כרשותו של היחיד.

אבל ובעיקר נשאלת השאלה מהי הנורמה המתאימה לנו? כיצד אנו רוצים לעצב את דמותו של העולם הווירטואלי החדש והמתפתח שלנו? כמו גם את תדמיתנו בעיני הציבור כעורכי דין הפעילים ברשת. סביר להניח שהיתר אתי גורף לדוג ראיות ברשת, יוביל מן הסתם לתופעה של נידוי חסימה והוצאת עורכי דין מחוץ למעגלים החברתיים ברשת.

שתהא לכם שנה טובה וזהירה ברשת

we all need social media policy !

למה צריך  תקנון להתנהלות ארגונית במדיה חברתית?

הרשת היא ללא ספק המקום המבטיח ביותר לשיווק וקידום אינטרסים עסקיים של ארגונים ומוצרים בעידן "הניו – מדיה". מבטיח, אך לא בהכרח בטוח. הרשת היא פלטפורמה עוצמתית שעשויה להוביל לצמיחה ושגשוג, אולם כמו כל כלי עוצמתי יש להיות מודעים לעוצמה על מנת למתן את הסיכון ולמנף את הסיכוי. במדיה החברתית ניתנה לכל אדם האפשרות היקרה מפז – להתבטא כמעט ללא מגבלות, ובצורות שונות, מאליו מובן שיתרון זה עלול להפוך לחיסרון אם לא נפתח מודעות לשימוש נכון ברשת ונימנע מסכנות וחשיפה בעייתית.

מי צריך תקנון להתנהלות ארגונית במדיה חברתית?

כל מי שיוצא לדרך חדשה של פעילות במדיה חברתית. אבל ובעיקר, ארגונים, חברות ותאגידים, אשר מקדמים ברשת אינטרסים עסקיים וכלכליים ואינם יכולים להרשות לעצמם בשום אופן – כניסה לא מושכלת לרשת ו/או לפלטפורמה מסוימת ברשת, אשר עלולה להוביל לפגיעה במוניטין ובערכי המותג.

מה צריך לכלול תקנון להתנהלות ארגונית במדיה חברתית?

על התקנון להתנהגות במדיה חברתית להיות "תפור" ("טיילור מייד")  ומותאם לצורכי הארגון המסוים, לשקף את ערכיו ולקחת בחשבון את אופי הפעילות שמתכנן הארגון ברשת (מאחר ויש שוני רב בין ארגון לארגון כמו גם בין הפלטפורמות החברתיות וזירות האינטראקציה והשיח השונות ברשת) בד בבד על התקנון לזהות את הסכנות ולהציע לארגון פתרונות מעשיים להתמודדות עמן זאת על ידי מתן ליווי צמוד לפעילות השוטפת.

התקנון שנתפר לפי מידותיו וערכיו של ארגון מסוים, ומשכלל את הרכיבים שהוזכרו לעיל, מיועד להטמעה בארגון בקרב ההנהלה והעובדים אשר כניסתם למדיה החברתית  היא במידה רבה כניסתו של הארגון לרשת .היות שכיום קשה מאוד  להפריד  בין הישויות והכובעים השונים של אדם אשר מחד הוא אדם פרטי המקיים אינטראקציות פרטיות ברשת, אולם מאידך הוא מזוהה גם כעובד החברה. התנהגותו של עובד ברשת, בין שבשעות העבודה ובין שמחוצה לה עשויות לתרום רבות לצמיחת המותג, אולם עלולות לסכן ולהזיק למוניטין החברה בהעדר מודעות.

תהליך הטמעת התקנון בארגון – ליווי צמוד של פעילות הארגון ברשת

בנוסף לתקנון, דרוש ליווי צמוד ועין בוחנת של הפעילות השוטפת ברשת ובמדיה חברתית .

יש לזכור כי תהליך ההטמעה אינו מסתיים בהפקת המדריך (ובטח לא בשליחתו בתפוצת מייל המונית בארגון), הפעילות במדיה חברתית היא דינאמית ומייצרת לצד ההזדמנויות גם סכנות חדשות ולא צפויות מדי יום. לכן על מנת להבטיח את הטמעת התקנון בקרב הפעילים במדיה חברתית מטעם הארגון ועל מנת לתת פתרונות ומענה לצרכים מידיים ונקודתיים המתעוררים כתוצאה מפעילותו השוטפת והיום יומית של הארגון ברשת, יש להסתייע במומחה (משפטי ובעל ידע מעמיק במדיה חברתית ) אשר ילווה ויפקח על הפעילות השוטפת של הארגון ברשת.

____________________________________________________________________________________

הצטרפו לעמוד הפייסבוק הייחודי שפתחנו בשיתוף עם ד"ר למשפטים – יובל קרניאל, במטרה לסייע לכם ללמוד את הנושא. בעמוד תמצאו טיפים, דוגמאות, ועקרונות לכתיבת תקנון להתנהלות ארגונית נכונה ומושכלת במדיה חברתית.

http://www.facebook.com/pages/social-media-policy/111934082178140?created#!/pages/social-media-policy/111934082178140?v=info


twitting_lawyer

שגיאה: טוויטר לא הגיב. בבקשה המתן כמה דקות ורענן את הדף.