ההשלכות המשפטיות של שינוי תנאי השימוש באינסטגרם

רגע לפני שאינסטגרם חזרה בה משינוי התקנון ומהכוונה לעשות שימוש מסחרי בתמונות שאנו מעלים לרשת החברתית, דיברתי בתוכנית צינור לילה עם גיא לרר על הההשלכות המשפטיות של השינוי המתוכנן בתקנון. אתם מוזמנים לצפות בחדשות של אתמול 🙂 (דקה 22)

צינור לילה 3

http://net.nana10.co.il/Category/?CategoryID=500076

מודעות פרסומת

אל תשפטו בעצמכם… על בתי המשפט החדשים של הרשת החברתית

בוודאי כבר נתקלתם ב"טרנד" העמודים בפייסבוק בהם אנו מתבקשים "לחשוף עבריינים" מסוגים שונים. הרשת היא אכן כלי מהיר ויעיל לדיווח וחשיפה, אולם נשאלת השאלה האם זו המדיה המתאימה לברר ולהכריע בשאלת ה"עבריינות" והאשמה ולשמש גם ואולי בעיקר, כאמצעי ענישה. האם למפרסם מעשה העבירה לכאורה, יש את הכלים להכריע שכלל נעברה עבירה? מהן נסיבותיה והאם יש אשמה בביצוע המעשה המסוים? הנחת המוצא של העמודים "החושפים" היא שבכל מקרה ומקרה שתועד, אכן נעברה עבירה ומכאן שבוודאי יש אשמה והחשיפה בציבור – העונש, מוצדק, "הנה, תראו בעצמכם בתמונה…".

הנחת המוצא הזו שגויה מיסודה! אנו לא יכולים לסמוך באופן עיוור על תום ליבו או פרשנותו הסובייקטיבית של המפרסם ולכן אין לנו מעשה שלא מצריך בירור עובדתי, נסיבתי ויסודי בטרם מוכרעת לגביו אשמה. שיטת ה"תראו בעצמכם בתמונה" אינה מספקת וממצה לצורך הקביעה המוחלטת שמעשה מסוים מקים אשמה המצדיקה הלבנת פנים ברבים, קביעה אשר "הנאשם" כלל לא יכול להתגונן מפניה ושאולי בעקבותיה המפרסם אף חושף את עצמו לתביעת לשון הרע.

בשל הצורך המובן לברר אשמה בטרם ענישה, יצרה האנושות את המשפט. יתכן שתופעת משפטי השדה ברשת מבטאת ייאוש ממערכת המשפט וניסיון ליצור מערכת "צדק" מקבילה ויעילה יותר (כמו גם, צריך להודות, הנאה מעצם התיעוד ופרסומו ברבים). מהבחינה הזו, של הרצון להשפיע בעצמנו באופן חיובי על חיינו, תופעת הרשתות החברתיות המאפשרת מנגנון יעיל של פיקוח חברתי היא מבורכת, אלא שצריך לעשות זאת בזהירות רבה, כי לא, לא בכל "רכב שעוצר באמצע נתיב ומעכב את התנועה" יושב בהכרח עבריין תנועה…

"התמונה לשיפוטכם"

בתמונה: העתק מסך מתוך תיאור קבוצת "חושפים עברייני תנועה". האם הסיטואציות המתוארות בעמוד אותן אתם מתבקשים לתעד ולהעלות לרשת, הן תמיד ובהכרח "עבירות תנועה"? אל תשפטו בעצמכם…


המדריך להתנהלות משפטית מושכלת ברשתות חברתיות פרק א' : – הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני ברשתות חברתיות

  המשך קיומן של הרשתות החברתיות מותנה ביצירה מתמדת של תוכן. במציאות כזו אחד הפתרונות הרווחים והבעייתיים, לאספקה שוטפת של חומרים ותכנים הוא למרבה הצער, העתקת תוכן, או בשם האסתטי יותר: הפרת זכויות יוצרים. שפע התוכן שנוצר ברשת בכל רגע נתון, מהווה מאגר זמין ומפתה לשימוש גם בידי חברות ועסקים המפעילים נוכחות וירטואלית ברשתות חברתיות.

 עצם העתקת יצירה מוגנת ברשת חברתית אינו הופך את ההעתקה למותרת. גם ברשתות חברתיות, ככל שהיא מפרה הרי היא אסורה.

 המשפט הישראלי מתייחס אל דיני זכויות היוצרים ברשתות חברתיות כמו בעולם שמחוץ להן. דהיינו, העתקת יצירה מוגנת בלא הסכמת בעל הזכויות בה – אסורה והעובדה שהיצירה נמצאת ברשת ולא נכתב עליה במפורש שההעתקה אסורה אינה משנה דבר. במקרה של חברות מסחריות המפעילות נוכחות וירטואלית ברשתות חברתיות תפישתן כ״כיס עמוק״ ובעלות משאבים, חושפות אותן לסיכון מוגבר יותר של תביעה משפטית בעילה של הפרת זכויות יוצרים, מכיוון שבמובחן מהמשתמש הפרטי, חברה בעלת משאבים ובמיוחד כזו העוסקת בתחום התוכן תתקשה לטעון לשימוש בתום לב: יש לה את המשאבים לבדוק את התוכן וההרשאה שניתנה, והאם בכלל ניתנה הרשאה.  לכן, על חברות מסחריות הפעילות ברשת להימנע מכל שימוש מפר ולהיזהר שבעתיים בכל מקום בו קיים ספק לגבי מקור התוכן וההרשאה להשתמש בו.

 מן הכלל אל הפרט: ממה עלינו להימנע כמפעילי נוכחות וירטואלית עסקית ברשתות חברתיות? דוגמאות להפרות נפוצות במדיה חברתית:

שימוש מפר בתמונות: אין לך תוכן שאין מאחוריו יוצר ואין לך תמונה שאין מאחוריה צלם. זו נקודת המוצא. ולכן, אם אתה לא יודע מי בעל הזכויות ולא קיבלת ממנו באופן ישיר או עקיף רשות להשתמש בתנאים מסוימים,  אתה – מפעיל נוכחות וירטואלית מטעם חברה מסחרית – מסתכן בעת השימוש והעתקת היצירה

שימוש בקישורים חיצוניים: סוגיית השימוש בקישורים היא מורכבת ונמצאת בתחום האפור. מצד אחד ניתן להניח שבעל הזכויות בתוכן אכן מפיק תועלת מעצם השיתוף אצלכם, עם זאת צריך לזכור שלא די בכך. למרות הסברה המקובלת, גם שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב הפרת זכות יוצרים אם וככל שהוא שימוש מהסוג המוגן בדין. אם מדובר בהפרת זכות יוצרים אזי גם במצב בו היוצר מפיק תועלת – חובה לקבל את הסכמתו.

 אמנם, כאשר מדובר בקישורים בלבד, שאינם שיתוף/העתקה מלאים, לא תמיד מדובר בהפרת זכות יוצרים ויתכן שהשימוש מותר, אולם לגופים מסחריים חובה להיזהר טרם נטילת הסיכון, במיוחד כאשר לא תמיד הקישור נלקח מהמקור. במקרה של פרסום קישור לתוכן בנוכחות וירטואלית עסקית, מומלץ שלא לעשות שימוש בקישור שאינו ישירות מהמקור ובנוסף, להבין מהי המדיניות המוצהרת של המקור בנוגע לשימוש והפצת תכנים ולבצע אך ורק שיתופים שאינם מהווים הפרת זכות יוצרים. שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב גם לעשיית עושר שלא כדין,  להטעיה ושימוש במוניטין של אחר.

 העתקת עדכוני סטטוס של משתמשים – זכויות יוצרים ב ״מיקרובלוגינג״: ראינו סטאטוס נחמד על קיר של משתמש שיכול להתאים לנו בול כסלוגן לקמפיין בעמוד החברה. זה "כולה סטאטוס קצר" שלא הושקע בו זמן, לא "איזה יצירת מופת מוגנת" אנחנו אומרים לעצמנו בביטחון, אבל טועים! בפרשת קרן אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ, פסק בית משפט כי שיר קצר בן 4 שורות, הוא יצירה מוגנת גם אם לא מדובר ביצירת מופת שהושקע בה זמן ולכן יש לפצות את המחברת ב-87 אלף ש"ח. ובפרשת ויטמן, נפסק כי סיסמא המכילה מילים ספורות בלבד הינה יצירה מוגנת.

 שמירה על שלמות היצירה: בעידן ה-"קופי פייסט"  כאשר אנו משתפים תוכן ברשת (בהנחה שעצם השיתוף אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים) נקפיד שלא לשנות את היצירה ולהביאה במלואה כפי שהיא מופיעה במקור. זכות זו נחשבת לזכות " מוסרית" של היוצר ביצירה והפרתה תזכה אותו במקרים רבים בזכות תביעה עצמאית גם אם ההעתקה אושרה על ידו.

 החובה לתת קרדיט. גם במקרים בהם יתכן והשימוש שנעשה היה שימוש הוגן ומותר, פסק בית המשפט כי לא יהיה שימוש הוגן בלי "זכות ההורות", ובעברית רגילה – בלי לתת קרדיט. זה הוא תנאי יסודי, בלעדיו, יקשה עליכם לקבל את הגנת הדין.

 רגע, אבל מה קורה אם… שלוש תשובות לשאלות נפוצות שנשאלות בקשר לזכויות יוצרים ברשתות חברתיות:

 אם מישהו העלה סרטון ליוטיוב ויש אפשרות לשיתוף אז מותר לנו להפיץ לא? לא בהכרח! האם אנו יודעים בוודאות שמי שהעלה את הסרטון הוא אכן בעל הזכויות ביצירה? האם רישיון השימוש של יוטיוב מתיר לנו שימוש שכזה? השתמשו בחומרים אשר לגביהם ניתנה רשות מפורשת ובהתאם לתנאים שקבועים בהיתר. אגב, ראוי להזכיר שהתקנונים של הפלטפורמות עצמן אוסרים העלאת תכנים המפרים זכויות יוצרים ולכן הפרה מצידכם עלולה להוביל לחסימת העמוד או לנקיטת סנקציות אחרות מצד הרשת החברתית המארחת באם תתקבל תלונה נגדכם כמעלי התוכן, לרבות הסיכון של סגירת חשבונכם בגין הפרות חוזרות ונשנות.

 "נתתי קרדיט, זה מספיק נכון"? לא! יתכן שבעל הזכויות קבע תנאים נוספים ושונים להפצת היצירה. למשל, אסר הפצתה במדינה מסוימת, אסר הפצתה בידי גורם מסחרי, קבע תשלום וכו'. עליכם לוודא זאת טרם השימוש ביצירה. שימו לב, גם מאגרי תוכן "חינמיים" אינם מתירים בהכרח שימוש חופשי ובלתי מותנה בתוכן ספציפי. יש לבדוק לגבי כל מאגר ופריט תוכן שמוצע בו את תנאי הרישיון שנקבעו לתוכן הספציפי גם אם לא נתבקש תשלום בגינו.

 ״אף אחד עוד לא תבע חברה על שימוש בתוכן שמפר זכויות יוצרים ברשת חברתית, אז אולי זה לא ״ביג דיל?״ ראשית זה לא מדויק. גם החתומים מטה כבר טיפלו בתביעות שעניינן הפרות זכויות יוצרים ברשתות חברתיות ושנית אתם לא רוצים להיות הראשונים… חברה נחשבת "לכיס עמוק" שכדאי לתבוע וגם אם זה לא יסתיים בכך זה מזיק לחברה המסחרית גם מבחינה תדמיתית.

 סיכום: דיני זכויות יוצרים חלים גם ברשת ולמעשה אין כל הבדל בין תחולתם בעולם ה"אמיתי" לעולם ה"וירטואלי". ההיפך הוא הנכון – בגלל הקלות הרבה בהעתקת תכנים בלא הסכמה בעולם הדיגיטאלי, בתי המשפט אינם מקבלים בצורה פשוטה טענות הגנה שבמקרים אחרים יתכן והיו מתקבלות. דווקא חברות מסחריות (ובמיוחד כאלו הנוגעות בדרך כזו או אחרת בזכויות קניין רוחני, כגון סוכנויות פרסום, חברות אופנה וכדומה) צריכות להקפיד על שמירת הדין כמי שמייצרות בעצמן חלק נכבד מהתוכן המוגן. הקפדה על זכויות יוצרים מבטיחה יצירה מוגברת של תוכן מקורי ורק ותוכן מקורי ישמור לאורך זמן על עניין מצד המשתמשים. ובכלל, תזכרו שיש לכם משאבים שאין לאדם הפרטי, אתם מרגישים דחף שאינו בר כיבוש לעשות בתוכן מסוים שימוש? פשוט תבקשו רשות…

מאת: עו"ד סער סיקלאי, המתמחה במדיה חברתית ורשתות החברתיות ועו"ד יורם ליכטנשטיין המתמחה בדיני קניין רוחני, אינטרנט וזכויות יוצרים 

" מי מפקיר את האיש שבקיר " : על החובה והאחריות המשפטית לפקח ולנטר נוכחות עסקית ברשתות חברתיות

ביום שישי לפני כשבועיים, החלה מתקפת גולשים חסרת תקדים בהיקפה ועוצמתה בעמוד הפייסבוק של חברת שטראוס. העובדות ידועות. תובנה מעניינת וחשובה שהציף המשבר הנוכחי שוב, היא הצורך והחובה המשפטית לנטר ולפקח באופן סביר על עמודי פייסבוק ושאר מיני נוכחויות וירטואליות ברשת.

כל טירון יודע ש "לכל שבת יש מוצאי שבת", לאמור, הגם שלא באים איתך חשבון בו במקום, למחדלים או למעשים יש מחיר. הבחירה הערכית של צה"ל ושל מערכות אחרות "לשבות מכל מלאכה" בשבת, היא מובנת ומקובלת ככל שמדובר בעולם הפיסי (וגם היא לא מוחלטת, שהרי צה"ל שומר על הגבולות והרפתן חולב את הפרות. גם בשבת).

אולם, האם בחירה ערכית, או מערכתית מטעמי נוחות ומנוחה,שלא לפעול בסופ"ש, יכולה להתקבל גם במציאות וירטואלית שחיה, נושמת ובועטת (חזק) 24/7, וזאת מבלי שתחשב בנסיבות מסוימות לרשלנות מצד מפעיל הנוכחות ברשת החברתית? האם במציאות שבה העמוד מנוטר ומפוקח בשאר ימות השבוע, העדר פיקוח מוחלט בסוף השבוע הוא בגדר מחדל שמקים אחריות ועלולות להיות לו השלכות משפטיות?

יממה של השמצות וקריאות לחרם חלפה עד אשר נשמע לראשונה קולה של בעלת הבית – חברת שטראוס, בנוכחות הוירטואלית אותה היא מנהלת:  "כעת משיצאה השבת אנו מבקשים לשתף אתכם ולהביא בפניכם מספר עובדות…" נכתב בעמוד הפייסבוק של החברה בצאת השבת. אפשר להבין את הבחירה הערכית של החברה לכבד את לקוחותיה מהמגזר הדתי, אפשר גם לטעון שבסופו של יום הבחירה הערכית שלא לפעול בעמוד בשבת (לפחות באופן גלוי) פגעה רק בחברה ואת המחיר היא משלמת עד היום. זה אולי נכון במקרה זה. אלא שלא תמיד הנפגעים כתוצאה ממתקפת גולשים הם רק הבעלים או המפעילים של הנוכחות הוירטואלית. לא פעם המותקפים הם צדדים שלישיים העומדים חסרי אונים ויכולת לפעול או להגיב למתקפה המתנהלת נגדם בנוכחות שאינה שייכת להם ואינה בשליטתם.

"להפקיר את דביר"

מיהו אותו צד ג' אשר כלפיו בנסיבות מסוימות קיימת חובת זהירות? למשל, בעלי מניות בחברה מסוימת שעלולים להתעורר ביום ראשון בבוקר למציאות של ירידה בערך המניה כתוצאה ישירה ממתקפת גולשים שהתרחשה במהלך סוף השבוע ברשת, מבלי שננקטו בשעות הראשונות והקריטיות של פרוץ המשבר צעדים כלשהם למניעתו או מזעורו מצד מפעילי העמוד. מקרה נפוץ אחר הוא המקרה של מותג המשווק באמצעות צד ג' – רשת שיווק גדולה, המקיימת בין היתר גם נוכחות וירטואלית לקידום כלל המוצרים ברשת. מה שלא היה מתאפשר בשום אופן בעולם הפיסי או ברשת באמצע השבוע, מתאפשר בקלות יחסית בסוף השבוע. המפעילים נחים, הגולשים תוקפים… ומי יחזיר למותג את המוניטין שנפגע שלא בשליטתו או אשמתו? הגם שחברות רבות טרם טרחו להוסיף בהסכם ההתקשרות עם המשווקים והמקדמים פסקה המסדירה את אחריותו של המשווק למוניטין המותג בסביבה וירטואלית ורשתות החברתיות, החובה והאחריות לשמור ולפקח על המוניטין קיימת ומוטלת ככל הנראה על המשווק/מפרסם גם ברשת וגם אם לא נכתבה במפורש בהסכם.

ולפעמים צד ג' הוא אדם. למשל "פרזנטור" של בנק. רבים בוודאי זוכרים את המתקפה על עמוד הפייסבוק של בנק מזרחי טפחות שהתעוררה בעקבות אמירות פוליטיות של השחקן דביר בנדק. אנו נוטים לבחון משברים בעיקר מהזווית של הנזק שנגרם לכאורה לחברה, אבל שוכחים את קיתונות השטנה ולשון הרע שהוטחו מצד הגולשים במקרה זה ב"פרזנטור". האם בנסיבות דומות רשאי מפעיל נוכחות וירטואלית לשקול או לבחור באפשרות שלא למחוק את ההשמצות נגד צד ג' בזמן אמת ובכך שלא למנוע או לצמצם את הנזק שנגרם לשמו הטוב?

היום כבר ברור לכל בר דעת שהפקרת נוכחות וירטואלית ללא ניטור ופיקוח אינה אופציה!

"נוסחת הניטור" כמה? איך? ומתי…

 אז כיצד נמנעים מהתרשלות כלפי צד ג' ברשת ? ראשית, קובעים מדיניות ברורה שמגדירה את גבולות השיח וכללי ההשתתפות בעמוד ומשתפים  בה את החברים. לאחר שנקבעה מדיניות (social media policy) מנטרים ומפקחים את השיחה ברשת החברתית על מנת לוודא שהמדיניות שקבענו נשמרת ונאכפת. כמה ואיך לנטר? באופן שמתחשב במספר האוהדים והתנועה בעמוד ובהתאם לרגישות והאופי המיוחד של התכנים בהם עוסקת הנוכחות הוירטואלית המסוימת. כך למשל, אם אתה משטרת ישראל בפייסבוק אתה מוכרח לנטר את הנוכחות 24/7 (ומידיעה אישית ייאמר לזכותם שכך הם עושים). לעומת זאת, אם אתה חנות ספרים קטנה לאספנים עם 100 אוהדים, ככל הנראה ביקור קצר פעם ביום יספיק על מנת לעמוד במבחן הסבירות והשכל הישר.

ומה אם בכל זאת מתעקשים לבחור שלא לפעול בשבת או שסתם רוצים לנפוש בשקט בסופ"ש? אין בעיה, יש אמצעיי ניטור אוטומטיים ואנושיים שניתן להשתמש בהם ואם לא רוצים להשקיע משאבים יקרים בניטור, תמיד קיימת האפשרות להודיע לאוהדים על סגירת העמוד לתגובות במהלך השבת. זה המעט שניתן לעשות וזה גם מה שלכל הפחות חובה וסביר לעשות מבחינת האחריות המשפטית.

"החובה לנטר ולפקח" על נוכחות וירטואלית מובנת היום יותר מאי פעם. חברה מסחרית הפעילה ברשתות חברתיות אינה רשאית עוד להניח ש"לה זה לא יקרה", הסיכונים ברשת ברורים והמשברים והמתקפות מצד גולשים צפויים (ובעיקר בזמנים שהתוקף סבור שאתם לא שם לפקח). העדר ניטור ופיקוח סביר על נוכחות וירטואלית ברשתות חברתיות, עשויה להיחשב לעיתים למחדל ורשלנות, בוודאי בהקשר של חובת הזהירות כלפי צד ג'. המשבר צפוי וידוע, כך גם האפשרות שמישהו ייפגע בכיסו או בתדמיתו כתוצאה מהמשבר. כלל ידוע בדיני הנזיקין הוא שמה שניתן לצפות צריך להתאמץ למנוע, למצער להראות שעשית את מה שנדרש מ"האדם הסביר" למניעה וצמצום הנזק הצפוי, או לחילופין, לשלם בדיעבד את המחיר הכבד כמי שאחראים לנזק שנגרם.

על זכותנו הדמוקרטית לקרוא לילד בכל שם שנבחר

מאמר שכתבתי בבלוג "חורים ברשת" , הנוגע להצעת החוק המבקשת למנוע מהורים לכנות את ילדיהם בשמות "מוזרים", הוביל גם להופעה טלוויזיונית בתוכניתו של בן כספית בערוץ 23 "עושים סדר". אתם מוזמנים לקרוא את המאמר ולהביע עמדה בנושא.

  http://www.holesinthenet.co.il/archives/3531

Timeline – קיצור תולדות הזמן והפגיעה בפרטיות


פורסם במקור בגלובס

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000685597

בעוד דקה, או שבוע, לכל היותר שבועיים, המציאות הוירטואלית שלכם עומדת להשתנות. פייסבוק עומדת להנחית עליכם את "Timeline". ביום חמישי האחרון הודיעה החברה על שינויים משמעותיים שהיא מתכוונת לעשות בשבועות הקרובים. חלק מהשינויים כבר מורגשים וגורמים לרבים אי נחת ובלבול. אולם, בשורה טובה למותשים והמבולבלים היא שדווקא השינוי הגדול והמשמעותי הופך את חוויית המשתמש לפשוטה ואינטואיטיבית יותר. פייסבוק משנה לנו את הפרופיל…

במה דברים אמורים: בין היתר הפרופיל החדש ה Timeline, מסדר ומרכז על ציר זמן כרונולוגי את כל העדכונים והפעילות שלכם בפלטפורמה והופך את רסיסי המידע האבודים שעדכנתם במהלך השנים לנגישים וזמינים לכם (ולאחרים) יותר מאי פעם. כך למשל, אם תרצו להיזכר בעדכון הסטטוס בצירוף תמונה ששלחתם מחדר הלידה ביוני 2010, תוכלו לעשות זאת ברגע. נסו לעשות זאת עכשיו…

כמי שכבר זוכה להשתמש בגרסת ה"בטא" אני חייב להודות שמצד אחד אמנם מדובר בחוויית משתמש עוצרת נשימה ומדירה שינה, לא פחות. אולם מצד שני, ככל שאני לומד את השינויים הולכת ומתבררת גם מציאות פחות מרגשת, לפיצ'ר הגאוני יש מחיר כבד מבחינת אובדן הפרטיות כמו גם היכולת לעצב דמותך וזהותך כרצונך או לשלוט בתדמיתך. כן, זה עוד פוסט על אובדן הפרטיות שלכם ברשת, אלא שבמקרה זה מדובר במהפכה אמיתית, כך שמומלץ להפנים ולקבל החלטה שקולה לגבי האופן שבו אתם עומדים להתנהל מעתה ברשת. חברים, הגענו לנקודה על ציר הזמן שאת פיסות המידע נטולות ההקשר שפיזרתם עד כה, ניתן עתה לחבר בקלות לכדי תמונה אימפרסיוניסטית…

"חיטוט ממוקד"

הטיימליין הוא במידה רבה אמצעי עוצמתי ל"חיטוט ממוקד" בציר הזמן שלכם. פייסבוק הבינה את הערך העצום שגלום בפיסות המידע האישיות שאנו מספקים באמצעות עדכונים או במסגרת פעילויות שונות שאנו עושים ברשת החברתית לאורך הזמן, ומצאה פתרון יעיל לסידור המידע הרב שנאגר כמו גם להתמצאות המיידית בו. בכך הפכה למעשה את היסטוריית הגלישה שלנו בפלטפורמה ל"מפת חיים וירטואלית" שקל ונוח לנווט בה ולמצוא כל אבן דרך משמעותית יותר או פחות שטרחנו לעדכן (תלוי מי המתעניין ומה הוא מבקש למצוא) . זה מדליק, זה הגיוני, זה שימושי, רק מה, לטוב ולרע, לא רק אנחנו מתעניינים בנו…

ואם לא די בכך שטכנית ניתן יהיה מעתה לחפש ולמצוא בקלות רבה כל שביב מידע שעדכנו, פייסבוק אף מבקשת להעלות את רף החשיפה והויתור על פרטיותנו ברמה המהותית, באופי החשיפה. כך למשל, הטיימליין מציע לנו לראשונה לדווח על היסטוריה רפואית ולעדכן מתי שברנו עצם, או מתי התגברנו על מחלה קשה. שלא נדע…

להסיר או להסתיר?

אם כן, ה"טיימליין " הוא לא רק גן עדן למעבידים פוטנציאלים שמתעניינים בהיסטוריה התעסוקתית שלכם ואולי גם ב"פרופיילינג" וניתוח האישיות שלכם (וכן, הגענו לנקודה בזמן (ליין) שקורות החיים המודפסים חייבים להתאים במדויק לאלו הוירטואליים) המפה הנוסטלגית שלכם, היא גם הגיליון הרפואי שיעזור לסוכן הביטוח לקבל החלטות מושכלות. סביר מאוד להניח כי בעתיד הקרוב אישור הפוליסה יותנה בחשיפת הפעילות ברשתות חברתיות בפני המבטח. למה לא? יש לך מה להסתיר?…  

אז האם מהפכת ה"טיימליין " מחייבת אותנו למחוק או להסתיר חלקים מסוימים מההיסטוריה הוירטואלית שלנו? ראשית, בוודאי תשמחו לדעת שזה אפשרי. ניתנת לנו האפשרות להסתיר או להסיר כל פיסת מידע על ציר הזמן, אבל האם זה חכם לעשות כך? מצד אחד אתה לא רוצה ליצור "חורים" בקורות החיים, אבל גם לא רוצה שמעביד פוטנציאלי יחשוב שבין השנים 2008/2009 לא עשית דבר מלבד לגדל אבטיחים בפארם ויל ולך תסביר שהיו לך חיים גם מחוץ לפייסבוק…

השאלה האם לדווח בפייסבוק על "התאוששות ממחלה" היא בחירה שלכם. היא מוצעת לכם בממשק החדש ואם אתם בוחרים לשתף עם זה פעולה עליכם רק לקחת בחשבון שיש מי שעשוי להשתמש במידע לרעתכם. לכל הפחות, בזמן המועט שנותר לכם עד שתתחברו לציר הזמן, מוצע להקדיש זמן למחשבה על התנהלות מושכלת ומחושבת יותר ברשת, מעתה ואילך וגם בדיעבד…  

קידום ושיווק עורכי דין ברשתות חברתיות

להגדלת המאמר לחץ על התמונה

לקריאת המאמר בדה מרקר "און-ליין"

http://www.themarker.com/law/1.744841


twitting_lawyer